<h1>שאילתות פרשת אחרי שאילתא צ"ג</h1>
<h2>דף עא:</h2>
שאילתא דאילו מאן דמיתיליד ליה ברא מיחייב למימהליה לתמניא יומי שנא' וביום השמיני ימול בשר ערלתו ואי מתיליד בשבתא שרי למימהליה בשבתא דכתיב וביום דאי הוה כתיב ביום הוה אמינא בשבת לא השתא דכתיב וביום ואפילו בשבת ואפילו פריעת מילה דחייא שבת ואע"ג [יבמות ע"א:] דאמ' רבא בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו ומנלן שפריעת מילה דחייא שבת שנא' בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וגו' מקיש סוף מילה לתחלת מילה מה תחלת מילה דחייא שבת אף סוף מילה דחייא שבת. ואמור רבנן ינוקא דמטא זימניה למימהליה ואתת עליה אישתא לא מהלינן ליה אלא נטרינן ליה עד דשבקה ליה אישתא שבעה יומי והדר מהלינן ליה [שבת קל"ז. יבמות ע"א.] דאמר שמואל חלצתו חמה נותנין לו כל שבעה להברותו איני והא תני [לודא שם חכם] (לידה) יום הבראתו כיום הולדו מה יום הולדו מקצת היום ככולו אף יום הבראתו מקצת היום ככולו אמרי לא יום הבראתו כיום הולדו ועולה מן המנין מיהו עדיף יום הבראתו מיום הולדו דאילו יום הולדו מקצת היום ככולו ואילו יום הבראתו מעת לעת וכי קאמרינן מילה דחייא שבת בזמנה שלא בזמנה לא דחייא. ברם צריך קטן המסורבל בבשר צריך למולו מפני מראית העין אי לא מי אמרינן המול לכם כתיב והא נמי הא מהיל או דילמא כיון דלא חזי כדלא מהיל דמי ת"ש [שבת קל"ז:] דאמר שמואל תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול ואם לאו צריך שיחזור וימול תניא נמי הכי רשב"ג אומר תינוק המסורבל בבשר רואין אותו כל שאילו מתקשה ונראה מהול אין צריך שיחזור וימול ואם לאו צריך שיחזור וימול וכן הלכתא.
